מיקרו נדיבות

Photo by Lina Trochez on Unsplash
על העוצמה שבלהיות נדיבים ממש ממש בקטנה
זמן קריאה: 4 דקות

זוהי הרצאת ה-TED האהובה עלי, ובקרוב גם עליכם.
(לא, באמת, אם אתם מכירים הרצאת TED טובה מזו, ספרו לי, אני רוצה להכיר גם)

מגובה במקורות נוספים, ההרצאה הזו המריצה אותי להוסיף בהדרגה חמישה הרגלים לחיי: הכרת תודה, כתיבה אישית, ספורט, מדיטציה, ומעשים טובים. בסדרת הפוסטים הבאה אתייחס לחמישתם.

לפוסטים בסדרה: מדיטציה, ספורט, הכרת תודה, כתיבת יומן

אנרכיה וכאוס

את הרגל המעשים הטובים האקראיים, Random acts of kindness כפי שהם מכונים בהרצאה שפותחת את הפוסט, אני לא מנהלת בצורה מובנית. בניגוד לארבעת ההרגלים האחרים, אני לא מנהלת רישום של אילו מעשים טובים עשיתי, אין לי Habit Tracker שעוקב אחרי הימים שבהם ביצעתי את ההרגל ובאלו לא, ואין לי יעדים כמותיים. ל-kindness, שילוב נטול תרגום של נדיבות ונחמדות, יש מעמד מיוחד וקצת אחר בעיני, כי מדובר בפעולה שכוללת אנשים אחרים. בעוד שעבור עצמי אני יכולה להתנהל מכנית וסכמטית כרובוט ככל שארצה, את הדינמיקה שלי מול אחרים אני לא רוצה לנהל בטבלאות – אני מעדיפה להתנהל אקראית.

בניגוד אליי ובאופן קצת אירוני, אייקור עצמו לא שומר את ה"מעשים הטובים האקראיים שלו" אקראיים. כמו שהוא מזכיר בחצי משפט בהרצאה, המעשים הרנדומליים בסנדאות שהוא מעביר הם דווקא מאוד מובנים – המשתתפים מונחים במשך 21 יום לפתוח כל בוקר בכתיבת אימייל אחד של שבח ותודה לדמות אחת בחייהם. חבר, הורה, קולגה, מורה מהיסודי. וגם זה נשמע ממש אחלה. אבל אני נצמדת לרוח הדברים כפשוטם. ומכיוון שהביטוי "מעשים טובים" מרגיש לי מעט נעלה ונשגב ביחס למה שאני עושה, נתתי להרגל הזה כינוי שמרגיש לי קצת יותר הולם – מיקרו נדיבות.

במה הדברים אמורים

אפשר להגדיר מיקרו נדיבות בתור מעשה שמשמח מישהו אחר במידה כלשהי, ושמאוד מיידי ופשוט לבצע אותו. הרעיון מבחינתי הוא קלות היישום – הרי לגרום לאנשים אחרים לחוש שמחים, או לפחות להרגיש בטוב בסביבתנו לא צריך להיות מאמץ. למעשה, לגרום לאנשים להרגיש בטוב בסביבתנו זו בערך ההגדרה של להיות בנאדם בחברה. או לפחות, יהיה לנו מאוד קשה להסתדר בחברה המודרנית אם אנשים יסבלו בסביבתנו כל הזמן.

זה הכל? להיות בנאדם?

זה הבסיס. אם העברנו יום והרגשנו שלמי שלידנו היה נעים בסביבתנו – זה נצחון. נצחון קטן, אבל גם נצחונות קטנים חשוב לחגוג. העניין הוא שמכאן אפשר לעלות למעלה במגוון רחב של דרכים. והן כולן לא בשמיים.

להיות חבר

בספר כיצד תרכוש ידידים והשפעה של דייל קרנגי (ספר שנון מ-1932 שתוכנו רלוונטי להפליא לימינו, לא כולל היחס לנשים ששם הוא מעלה עובש), קרנגי נותן עצות כיצד להתחבב על אנשים בדרכים שיגרמו להן להרגיש טוב יותר. הטיפים שלו מטעים בפשטותם: לחייך אל אנשים, למשל. לזכור את שמם. להתעניין בכנות במה שהם מדברים עליו. להקשיב כשהם מדברים. כולנו יודעים שלאו דוקא מדובר בעצות טריויאליות. לא פעם אנחנו טרודים מכדי להעניק לסובבים אותנו חיוך או אוזן קשבת, או שמה שמלהיב אותם לשוחח עליו הוא לא מענייננו בכלל. בפרט אם מדובר באנשים שאינם דווקא חברים אלא במכרים אחרים כמו משפחה או קולגות.

אבל ההשקעה לא כזו גדולה, וכדאית. הגאונות בעצות של קרנגי נובעת מכך שתשומת לב לאחרים היא מתנה נפלאה. אם להשתמש במונחים שלו, אין דבר משמח יותר מלתת לאחר תחושה של חשיבות עצמית. תחושה שהוא ודעותיו ותחומי העניין שלו בעלי משמעות בעולם. ולא פעם, התנהלות כזו מצידנו לאחרים, תוביל גם לרצון שלהם להחזיר לנו באותה מטבע.

לתת מחמאות

אני רוצה להתעכב על הנקודה הזו, מכיוון שהיא כל כך חשובה בעיני. לעתים קרובות יש לנו סיבות לחשוב טובות על האנשים שמקיפים אותנו, אבל אנחנו לא חולקים את התחושות האלה איתם. וזה כל כך, כל כך חבל. אולי מכיוון שמחמאה לאחרים נתפסת כרגשנית, אנשים נוטים להיות מובכים בסיטואציה ולהמנע ממנה. אבל איזה פספוס! למה לא לפרגן? בכל הכנות, יש לכם סיכוי לעשות למישהו את היום במחי משפט.

מזמינה אתכם לשים לב בפעם הבאה שאתם מסתכלים על משימה שביצע קולגה, ולשזור בין דברים שדורשים תיקון, גם מחמאות על מה שנעשה בצורה טובה. להחמיא לחברה על האופן שבו היא ניטרלה בהצלחה טנטרום של הבן שלה. תחמיאו כבר להורים שלכם על האוכל שהכינו, כל היום הם היו על הרגליים! (וגם תחזירו להם קופסאות אם כבר פתחנו את הנושא). אם אתם נהנים לשוחח או לעבוד עם מישהו, או מתרשמים מהידע שלו בתחום כזה או אחר, תגידו לו. לי כבר יצא להגיד לקולגה שאני נהנית מאיך שהוא מתווכח איתי. מחמאה היא דרך מעולה לא רק לשמח את כולם, אלא גם לנטרל סיטואציות שאחרת יכולות להיות טעונות, ולהפוך את האוירה הכללית להרבה יותר חברותית.

Photo by Andrea Piacquadio from Pexels
קולגה שבדיוק אמרו לו שהטסטים שלו ממש אסתטיים (אילוסטרציה)

גם זרים הם בני אדם

משום מה, התרגלנו שאנחנו לא אמורים להיות במצב רוח טוב כשאנחנו מדברים עם זרים, אלא דוקא קורקטיים ורציניים. אנחנו לא מצפים לנחמדות מאנשים שאנחנו לא מכירים, ודוקא משום כך, מעשים נחמדים לזרים יכולים לשמח אותם פי כמה וכמה רק משום אלמנט ההפתעה. מאור פנים לנותני שירות היא אחת הדרכים היותר זמינות ופשוטות להיות נחמד. בוקר טוב למאבטח בכניסה, תודה רבה לנהגת בירידה מהאוטובוס, חיוך לבבי ומצב רוח טוב אל מלצרים וקופאים. זו עלות כל כך נמוכה, וזה באמת עושה הבדל.

או שתעזרו לקשישה לחצות את הכביש

מיקרו נדיבות יכולה לבוא גם בצורה של הענקת משאבים לזרים. אני לא מתכוונת לחלוקת צ'קים ברחוב. יותר כמו הענקה של הכסא שלנו באוטובוס לאחר; פינוי התור בסופר להיא מאחורינו עם מוצר אחד ומבט ממהר; להרים את הצעצוע שנפל לאבא עם התינוק, או לעזור לו להרים את העגלה במדרגות. להחזיק את הדלת למישהי שידיה עמוסות. אני אוהבת במיוחד לגשת לתיירים תוהים ולסייע להם להגיע לאן שהם צריכים. גם שימחתי אדם אבוד, וגם פעלתי לשיקום תדמית ישראל בתפוצות.

נחמדות איננה פלירטוט

המציאות היא שהחברה שלנו לא שוויונית ורחוקה מלהיות כזו. בבקשה אל תחמיאו לנשים על המראה שלהן, ובבקשה אל תבצעו עבורן גינונים אביריים-כביכול בלי בקשתן. אלא אם נאמר אחרת, אל תניחו שהאישה שמולכם תהיה מעוניינת ביחס שלא הייתם מעניקים לגבר במצב דומה.

למה ללכת כל כך בקטן?

כמובן, כמובן שיש מקום למעשים גדולים יותר של טוב לב ונדיבות. לעזור לחבר לעבור דירה. להתנדב בעמותה שקרובה ללבכם. לתרום כסף למטרה טובה. כל אלו ועוד המון מעשים אלטרואיסטיים ראויים לציון ולהערכה. הסיבה היחידה שאני לא מתעסקת בהם בפוסט הזה היא משום שאני רוצה להתמקד במה שקל לשמר כהרגל. וכמו שג'יימס קליר מ-Atomic Habits גורס: הדרך להטמיע התנהגות חדשה היא קודם כל להסתגל אל הצורה הפשוטה שלה. הנדיבות שלנו לא צריכה להיות גדולה בשביל לשמח אחרים, והיא לא צריכה להיות גדולה בשביל לתרום לאושר שלנו. ואני מאמינה באמת ובתמים שאם כולנו היינו מודעים לכך רק טיפה יותר, העולם היה מקום שמח יותר.

שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

ותדעו כשיוצאים הגיגים חדשים

עוד דברים שכתבתי: